"גם אם מקובל כי החיוב בגין מזונות יהא חודשי לשם כיסוי הוצאה שנגרמה בפועל, כלומר מדי חודש בחודשו, ולא בתשלום שיבוצע בפעימה אחת, הרי שנסיבות המקרה דנן אפשרו חריגה מאותה דרך", קבע השופט.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה ערעור של אב לשניים על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בעיר, שקבע בין היתר, כי האיש ישלם לילדיו דמי מדור וחוב מזונות בסכום חד פעמי, מתוך כספי הדירה המשותפת שלו ושל גרושתו – לאחר שתימכר.
מדובר בבני זוג מוסלמים שנישאו ב-2008 והביאו לעולם שני בנים, כיום בני 8 ו-4. ב-2014 הם התגרשו בבית הדין השרעי בחיפה. באותה שנה הגישה האישה מספר תביעות בענייני מזונות, משמורת וחלוקת הרכוש. השניים הגיעו לשורה של הסכמות, אולם נותרו גם מחלוקות.
ביהמ"ש למשפחה חייב את האיש לשלם לילדיו מזונות בסך 1,300 שקל עבור כל ילד. בהמשך הוא חויב גם להמשיך ולשלם את מלוא ההחזרים החודשיים של הלוואת המשכנתא (כ-2,300 שקל בחודש) עד לפירוק השיתוף בדירה, ומאותו מועד ואילך ישלם 800 שקל עבור הוצאות המגורים של הילדים.
אלא שמשנת 2014 המערער לא שילם מזונות באופן סדיר, ועם השנים חוב המזונות שלו תפח לכ-140,000 שקל.
בעקבות זאת בית המשפט קבע כי לאחר שהדירה המשותפת תימכר, חוב המזונות, הוצאות המגורים של הילדים והחוב על הלוואת המשכנתא ינוכו מתוך חלקו של המערער וישולמו לידי האישה. כלומר בית המשפט חייב אותו לשלם גם את דמי הוצאות מגורים של הילדים עד גיל 18 בתשלום חד פעמי (כ-121,000 שקל).
על פסק דין זה הגיש האיש את ערעורו בביהמ"ש המחוזי, בו התנגד בין היתר לקיזוזים כלשהם ולפסיקת דמי הוצאות בסכום חד-פעמי מראש, ואף ביקש להפחית את המזונות.
למען הכרעה צודקת
בחלקים הראשונים של פסק דינו, השופט סארי ג'יוסי דחה את טענות המערער בדבר גובה המזונות, מאחר שהשתכנע כי לנוכח סכומי ההשתכרות של הצדדים, ובהתאם לדין המוסלמי החל על השניים, מדובר בסכומים סבירים ואף נמוכים.
גם בנוגע למחלוקת סביב ניכוי המזונות והמגורים מחציו של המערער בדירה, השופט ג'יוסי סבר כי בית המשפט צדק.
"גם אם מקובל כי החיוב בגין מזונות יהא חודשי לשם כיסוי הוצאה שנגרמה בפועל, כלומר מדי חודש בחודשו, ולא בתשלום שיבוצע בפעימה אחת, הרי שנסיבות המקרה דנן אפשרו חריגה מאותה דרך לשם הבטחת מדור הקטינים", כתב.
בהקשר זה השופט ציין שאמנם אין הוראת חוק מפורשת המאפשרת לחייב הורה "סרבן מזונות" בתשלומי הוצאות מגורים בפעימה אחת. ואולם, השופט הסביר כי בנסיבות מיוחדות ניתן לעשות זאת על סמך סעיף 8 לחוק בית משפט לענייני משפחה, המאפשר לשופט לפסוק בהתאם לשיקול דעתו, לשם הכרעה צודקת, ובמיוחד כשהדבר נדרש להבטחת טובת הילדים.
לפיכך הערעור נדחה, למעט בנקודה אחת שבה השופט חלק על ביהמ"ש למשפחה. לעמדתו, לא היה מקום להורות על העברת מלוא הסכום לידי האישה. השופט קבע כי אלא אם האישה היא זו שתרכוש את הדירה, הסכום שנועד להבטחת מגורי הילדים יוחזק בחשבון נאמנות, וישמש כמקור לתשלום עלות המגורים מדי חודש.
השופטים חננאל שרעבי ואספרנצה אלון הצטרפו לפסק הדין. המערער לא חויב בהוצאות משפט.
- ב"כ המערער: עו"ד משפחה ג' סוויד כרכבי
- ב"כ המשיבה: עו"ד ע' צדיקה
עו"ד חיים שכטר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין